נאוה סרף הרשקוביץ, עורכת דין ומגשרת
שינוי חזקת הגיל הרך- כלי להעצמת נשים או העצמת הלחץ הכלכלי על נשים?

הקדמה קצרה:

זכות ההורה לגדל את ילדו הינה זכות יסוד חוקתית המבטאת את הקשר הטבעי בין הילד וההורה.
זכות זו באה לידי ביטוי בזכות לפרטיות ואוטונומיה של המשפחה המתבטאת בחופש לקבל החלטות הנוגעות לגורל הילדים כגון חינוך, בריאות מקום מגורים וכו'. כאשר התא המשפחתי מתפרק, ובתווך בין ההורים מצויים ילידים קטינים אשר נדרשת הכרעה לענין משמורתם, יכול שההורים יגיעו להסכמה בענין זה ואזי יחסכו התדיינות משפטית ארוכה.

בהיעדר הסכמה בין ההורים, בית המשפט לענייני משפחה, שהינו בית המשפט המוסמך לדון בסוגיית המשמרות יצטרך ליתן החלטתו.
הסמכות המקומית של בית המשפט נקבעת לפי מקום הימצאות הקטין. כך שלדוגמא, בני זוג המתגוררים במשך חייהם המשותפים בתל אביב אך בעת משבר האם נטלה לדוגמא את הקטינים , ללא הסכמת  האב ועברה להתגורר בחיפה, בית משפט לענייני משפחה  בחיפה יהא מוסמך לדון במשמורת הקטין.

קביעת משמורת, כאשר ההורים חלוקים בינהם , הינו הליך ארוך. בתחילה נקבעת משמורת זמנית, בית המשפט פונה לפקידת הסעד לסדרי דין במקום מגורי הקטין ומבקש תסקיר מקיף בו נכללים הפרטים אודות המשפחה, הסיבות למשבר, עמדת ההורים , מפגשים עם הקטינים ועוד וכן המלצות לענין המשמורת.כוון שבית המשפט לא יכול לבדוק עובדות אלו, פקידת הסעד לסדרי דין, שהינה עובדת סוציאלית שהוכשרה ליתן תסקירים וכמובן גם בעלת ידע משפטי, הינה זרועו הארוכה של בית המשפט בבואו לקבוע למי תהא המשמורת.
שני ההורים נותרים אפוטרופסים על הקטין אך במרבית המקרים המשמורת נקבעת להורה המשמורן.

ההורה המשמורן הינו ההורה עימו גדל הילד בעוד ההורה השני הינו ההורה "המבקר" לגביו נקבעים הסדרי ראייה. בד בבד הולכת וגדלה התופעה של משמורת משותפת . החוק הישראלי עדיין לא נתן לכך ביטוי הגם שהאוריינטציה של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הינה כי הכרעות חשובות בחיי הילד הינן מנת חלקם של שני ההורים.


חזקת הגיל הרך
סעיף 25  לחוק הכשרות המשפטית והאפוטורפסות קובע כי : "לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24 ,(הסכם בין הורים לענין אפוטרופסות, זכויות הורה מבקר –הערה שלי נ.ס.ה)  או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שיראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהו אצל אמם אם אין נסיבות מיוחדות להורות אחרת".
המודגש זו חזקת הגיל הרך.


לאור הביקורת שהושמעה במשך השנים על חזקה זו הוקמה ועדת שניט שמונתה לבדוק את החוק והאם יש צורך בשינויו. ועד ת שניט בהמלצותיה קבעה כי יש לשנות את חזקת הגיל הרך וכי יש לקבוע את עקרון טובת הילד תחתיו. הרעיון המונח בבסיס  המלצה זו הינה כי לילד זכות ששני הוריו יהיו אחראים לשלומו וגידולו התקין. דרך טובת הקטין סבורה הועדה כי קשר שוויוני בין הילד לשני הוריו ימשש את העיקרון על של טובת הקטין. הועדה סבורה כי לא אחת הקונפליקט והמתח בין ההורים משקף מציאות אשר הסדרי משמורת לא סימטרים ,כקבוע בחזקת הגיל הרך, רק מעצימים את הקונפליקט. ההורה האחר מרגיש מקופח בעוד ההורה השני מרגיש "מנצח" והכול בעצם על חשבון טובת הקטין.
על אף שהחוק טרם שונה בפועל בתי המשפט מסתמכים, על המלצות הועדה באותם מקרים בעייתים בהם מבקשים הם שלא ליישם את חזקת הגיל הרך, במסגרת שיקול הדעת הנתון להם לפעול לטובת הקטין.

הפועל היוצא מחזקה זו הינו, כי במרבית המקרים האם נקבעת כמשמורנית על הקטינים מתחת לגיל 6 ובשל כך זכאית למזונותיהם. ובהמשך, מאחר והקטינים ממילא היו במשמורתה עד גיל 6 הרי היא נשארת ההורה המשמורן גם לאחר גיל זה ובמרבי תהמקרים עד הגיע הילד לגיל 18.

לחזקה זו פן כלכלי חשוב- תשלום מזונות הקטין.
מחד, הנשים הנאבקות לשויון הזדמנויות צריכות לכאורה להיות אלה שתברכנה על שינוי החזקה. העובדה כי האם הינה ההורה המשמורן, לקטין עד גיל 6 יוצרת בפועל המשכיות לתפקיד המסורתי של האישה: גידול הילדים . יטען כי החזקה מנציחה את התפיסה כי האישה הינה לגידול הילדים והאב למימונם באמצעות עבודתו.

מאידך, יטען כי דווקא חזקת הגיל הרך משפרת מצבן הכלכלי והעובדה כי הקטין זכאיי למזונות הכוללים רכיבים כגון חינוך והוצאות טיפול מאפשרים לנשים לצאת לעבוד מאחר ומחצית מעול ההוצאות הכרכוות בגידול הקטין ממילא מוטל על האב.לכך יש להוסיף כי נשים גרושות מוגדרות כחד הוריות וזכאיות להטבות במעונות יום וכדומה.

במציאות שלנו מרבית הגברים משתכרים יותר מהנשים ולכן הכוח הכלכלי שלהם בעת פירוד גדול יותר. הם יכולים לשכור שירותי עו"ד יקרים יותר לעומת נשים, יכולים להמשיך את חייהם בנפרד מהתא המשפחתי ועד קיבעת מזונות זמניים יכול שיעבורמספר חודשים בהם האב מפעיל לחץ כלכלי קשה על האישה והקטינים.

לאחרונה נעשה צעד חשוב בשחרור האישה מהעול הכלכלי הקשה בו הינ נתונה במצב של פירוד ע"י תיקון חוק יחסי ממון בין בני זוג לענין גורל הרכוש המשותף . עד תיקון זה הפרדת הנכסים היתה תלויה בסיום הפורמלי של הנישואין. כיום, לאור התיקון  ניתן לפנות לבית המשפט ולבקש כי גורל הנכסים המשותפים יקבע ע"י חלוקתם עוד טרם הגיעו הנישואין לקיצם באקט פורמלי של גט.כך יכולה האישה להנות מרכושה ולא להיות בת ערובה בידי הבעל , אם זה מסרב ליתן לה גט.
יוער כי ישנם אף מקרים הפוכים בהם האישה מסרבת לקבל גט עד שלא יוסדר הנושא הרכושי ומובן כי התיקון הנ"ל מאפשר לבעל לפרק השיתוף בנכסים.

אני אישית חסידה של חזקת הגיל הרך . לטעמי מדובר בעצם בכלים שלובים: כל עוד בהליך הגירושין ישנו כוח רב יותר לבעל היהודי אשר מחזיק בידיו את "כוח הגט", הרי הלחץ על האישה באמצעות ביטול חזקת הגיל הרך ילך ויגבר.

בפועל כאשר טובת הקטינים היא כי יגדלו אצל אביהם ממילא בתי מהשפט נוטים לכך. גם תופעת המשמורת המשותפת הולכת וגדלה ולאחרונה אף ניתנה פסיקה לפיה נקבעה משמורת משותפת הגם שהיחסים בין הההורים אינם תקינים. מדובר היה בילדים בגילאי העשרה אשר ביקשו לחלק את זמנם בין שני ההורים, המתגוררים בסמיכות, ונקבע כי במקרה זה רצונם הינו גם טובתם.

כולנו מודעים לקשיים הכלכלים של גידול ילדים במקביל לעבודה במשרה מלאה ( ולכך יש להוסיף את התנגדות האוצר להכרה בהוצאות מטפלת אשר אמורה להקל במקצת על הלחץ הכלכלי בו נתונה אם משמורנית), ולכן דווקא שינוי החזקה לכאורה נשמע כמהפכה פמינסטית- הנשים לא תתמקדנה רק באמהות אלא הנטל יתחלק בין שני ההורים.

דווקא שינויה של החזקה יביא לכך שלגבר, אשר במהלך הליך הפירוד בין יהודים,  כוח רב יותר מאחר ועליו להסכים לתת את הגט, יקבל עוד נקודת איום: אם לא תוותרי על מזונות נמוכים , אקח לך את הילדים. כלומר  הגברים לא באמת מעוניינים לגדל את הקטינים אלא ישתמשו בשינוי החזקה ככלי לסחטנות. אם את רוצה את הילדים אני מוכן לשלם מזונות נמוכים, תוותרי על הבית, על הרכב, על הזכויות הסוציאליות שלי ועוד.

בפועל במרבית המשפחות עול גידול הילדים נופל על כתפי הנשים. האם מישהו תמים לחשוב שדווקא עם הגירושין התפקידים ישתנו? האם פתאום גברים שלא נשאו בעול גידול הילדים  ירצו לגדלם רק לטובת הקטין עם הפירוד?

שינוי החזקה יעצים את האינטרס הגברי לתשלום מזונות מופחת לא משיקול טובת הקטין אלא כאמצעי לחץ. במשפחות ממילא שני הורים יחידו לפי המצב החוקי הינם אפוטרופסים של הילד כגון בהחלטות הרות גורל כגון ניתוח דחוף או הוצאת קטין לחו"ל. שינוי החזקה לא יביא את המהפכה המיוחלת אלא יגרום לכך שנשים תמשכנה לגדל את הקטינים רק בתנאים קשים יותר.

ממילא גם כיום בית המשפט מיישם החזקה דרך פריזמת טובת הקטין וישנם מקרים בהם חזקת הגיל הרך לא הופעלה כי בית המשפט סבר כי טובת הקטין הינה לקבוע המשמורת לאב.
במקרה שאני מטפלת בו, על אף שהמשמורת הזמנית נקבעה לאם , החליטו ילדי בני הזוג בני 13 ו16 לחיות עם אביהם ועברו להתגורר עימו. לאחר הליך של תסקיר מטעם פקידת סעד לסדרי דין אשר המליצה על קביעת המשמורת לגביהם לאב.

בהקשר זה יש להבחין בין טובת הקטין לבין רצון הקטין. בין שני אלה לא אחת קיים מתח פנימי.עיקרון טובת הקטין שהינו עיקרון על גם במסגרת החזקה הנ"ל משקף בעצם את תפיסת עולמנו כמבוגרים- אנחנו, המבוגרים במקרה זה השופט/ת  קובע מהי טובת הקטין. מאידך ישנו הילד, כפרט בעל רצון עצמאי ופרטי.

בשנת 2007 נקבע כי לבית המשפט הסמכות להזמין ילד ולשמעו. עד תיקון התקנות הללו, הדבר היה נתון לשק"ד השופט. אף לענין זה נקבע גיל 6 כגיל "פרשת המים" אך בסייג שניתן לשמוע יליד שטרם מלאו לו שש שנים אם בית המשפט הסבור שיש לנקוט בצעד זה במקרה בו אחיו הגדולים של הילד הושמעו להשמיע דבריהם או מטעם אחר.

זימון הילד אינו חייב להיות ללשכת השופט וניתן לעשות כן ביחידות הסיוע הקיימות ליד כל בית משפט לענייני משפחה ואשר מאוישות ע"י עובדים סוצאלים שהוכשרו לעסוק בענייני משפחה. אם הקטין מזומן ללשכת השופט , יהיו בחדר שלושה: הקטין השופט/ת ועובד יחידת הסיוע.
שינוי התקנות הנ"ל מבטא ממילא את התפיסה המרכזית של בית המשפט לענין קביעת משמורת המתמקדת ב "טובת הקטין" ולכן אין צורך בשינוי החזקה באשר בתי המשפט ממילא מיישמים  את ההמלצה של ועדת שניט בפועל.

אנטואן דה סנט אקספורי כותב בספרו הקלאסי "הנסיך הקטן":
" המבוגרים מתעלמים מדברים חשובים: כך טיבם של המבוגרים ואין לדון אותם לכף חובה. על-כן חייבים הילדים להתייחס אליהם בסלחנות ובאורך רוח כי אנו המבינים את סוד החיים, איננו מייחסים למספרים חשיבות מרובה. ידידי הקטן לא הסביר לי דבר. אולי חשב בליבו כי לא שונה אני ממנו. אך לדאבוני אינני מסוגל לראות כבשים מבעד לדפנותיהם של חביות. יתכן דומה אני במקצת למבוגרים. וודאי זקנתי".

ומהו ספר זה אם לא מבט ביקורתי של ילד על עולם המבוגרים. על מנת שלא נחטא בחטא היהירות שלנו כמבוגרים כלפי ילדינו, יש להביט על המציאות נכוחה ולהבין כי חזקת הגיל הרך, באופן כללי ולא לגבי מקרים פרטיים אלא או אחרים מבטאת את ההויה האנושית של עול גידול הקטין.

הייעדר אחריות- המידע המובא באתר זה הינו אינפומטיבי בלבד ואין בו על-מנת להוות יעוץ משפטי ו/או ליצור אחריות מכל סוג שהוא לגבי הנכתב באתר זה  ו/או להוות יעוץ משפטי או תחליף ליעוץ משפטי. השימוש במידע באתר אינו יוצא יחסי עו"ד-לקוח ולא ניתן לסתמך עליו לצורך קבלת החלטה ו/או נקיטת  פעולה כל שהיא. כל המשתמש באתר זה מוזמן ליצור עימי קשר טלפוני או במייל.
זכויות יוצרים: הזכויות מכל סוג ומין שהוא המופיעות באתר זה לרבות זכויות יוצרים מוגנות בהתאם לחוק ולכל דין .חל איסור מוחלט להעתיקן ו/או להשתמש בתכנים המופיעים באתר.
כל האמור באתר זה בלשון זכר משמעו גם בלשון  נקבה ולהיפך. כל האמור באתר זה בלשון יחיד משמעו גם בלשון רבים ולהיפך

BetaGroup - עיצוב אתרים

 © כל הזכויות שמורות  - נאוה סרף הרשקוביץ NTT - מערכות ניהול תוכן